פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ד׳

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ג׳:ח׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ה׳:א׳ »

4 משנה: שְׁנֵי עֳמָרִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי צִיבּוּרֵי זֵיתִים וְהַחֲרוּבִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי הוּצֲנֵי פִשְׁתָּן שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן פֶּרֶט. שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לֶקֶט וְשָׁלֹשׁ אֵינָן לֶקֶט כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וְעַל כּוּלָּם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין שְׁלֹשָׁה לָעֲנִיִים וְאַרְבָּעָה לְבַעַל הַבַּיִת.

5 הלכה: רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲשָׂאָן כְּמִין גַּם.

6 לֹא אָמַר אֶלָּא צִיבּוּרִין הָא זֵיתִים לֹא. מַה בֵּין הַצִּיבּוּרִין מַה בֵּין הַזֵּתִים. צִיבּוּרִין גְּמַר מְלָאכָה. זֵיתִים אֵינָן גְּמַר מְלָאכָה.

7 אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹמֵס הָיִיתִי זֵתִים עִם רִבִּי חִיָיא הַגָּדוֹל. אָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָדְךָ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זוֹ שִׁכְחָה.

8 רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִיָיא רַבָּה חֲצִי אֶשְׁכּוֹל פֶּרֶט. תַּנִּי רִבִּי חִיָיא חֲצִי אֶשְׁכּוֹל אוֹ אֶשְׁכּוֹל שָׁלֵם פֶּרֶט. וְהָתַנִּי שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי חִיָיא בְּקוֹצֵר וּמֵנִיחַ תַּחַת הַגֶּפֶן.

9 הָיוּ עֲשׂוּיִין כְּמִין סִינְפוֹן. מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִי יוֹנָתָן וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹתְכָן בְּשָׁוֶה.

10 אָמַר רִבִּי אָבִין טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית הִלֵּל לֶעָנִי וְלַגֵּר. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשוּ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין לָעֲנִיִים וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין לְבַעַל הַבַּיִת.

פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ד׳

4 שני עומרים. בתוספתא קתני המובדלין זה מזה וכן פסק הרמב"ם ז"ל ובגמ' אפרשנה בס"ד:

5 שלשה אינן שכחה. בגמ' יליף לה מקרא:

6 שני ציבורי זיתים. בגמ' מפ' אמאי תני ציבורי:

7 שני הוצני פשתן. כשעוקרין הפשתן מן הקרקע הוא כהוצני דקל ולכך קרי להו הוצני פשתן וכתב הרא"ש ז"ל ונ"ל דאיירי כשהזריעו דאז הן מאכל אדם כדאיתא בריש המוכר פירות אבל שאר פשתן לא שייך ביה שכחה דשכחה כתיבא גבי קציר וקציר אוכל הוא כדאיתא בריש מכילתין:

8 שתי שבלין לקט. בתוספתא קתני המוטלין כדרכן:

9 שעשויין כמין גם. כזה # או כזה # ונראה בעיני דקאי אשלשה שאינן שכחה דהיינו מובדלין זה מזה דקתני בתוספתא ומשום שלשה קתני לה דאם הן מעורבין הוו להו כתרי וחד והוו להו שכחה:

10 לא אמרו אלא צבורין. הא זיתים לא הוי שכחה ולא ס"ל האי תנא כתנא דפ' כל זית דתנן שני זיתים שכחה דאילן זית גופיה הוי שכחה וטעמא כדמפ' ואזיל דאילני זיתים לא הוי גמר מלאכה דאכתי בעי עלייה וחביטה והולכה למעטן וכיון דלא הוי גמר מלאכה לא הוי שכחה כדתנן בפ' גדיש למקום שאינו גמר מלאכה לא הוי שכחה וקמה שאני רחמנא רבייה כדלקמן:

11 כל זית שאתה יכול לפשוט את ידך וליטלו. בתוספתא קתני בפ' בתרא דמכילתין ושאר כל האילנות משיפנה וילך לו הוי שכחה וקאמר ר' הושעיא כשיכול האדם לפשוט ידו וליטלו אינו קרוי משיפנה וילך לו אע"פ שעבר ממנו כבר ור' יוחנן פליג עליה ואמר דכיון שעבר עבר ותו לית ביה זכותא גביה:

12 כשקוצר ומניח תחת הגפן. כשמפנה האשכולות לפעמים קוצר עלין ואשכולות קטנים ומשליכן לארץ ומפקירן ולא חשיבי ליה ואפילו אשכול שלם הוי לעניים וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפ"ד אבל שלשה גרגרין דתנן היינו הנפרטין מן האשכול שכורת לעצמו:

13 היו עשויין כמין סינפון. נראה לפ' לשון חבור שהיו מחוברים שלשה גרגרים ואינו חושש אם שלשה נפלו כאחד או שנים בכאן ואחד בכאן:

14 סינפון. לשון סניף:

15 והוא שיהא חיתוכן שוה. דבתר עוקציה אזלי אם חתוכן בשוה כאחת נפלו והוו דבעל הבית ואם לאו תרי וחד הוו ודעניים הן:

16 לגר ליתום ולאלמנה. דשלשה כתיבי וכולהו מתנות עניים מהתם ילפונן:

17 לעני ולגר תעזוב אותם. ותרי גברי הוו וכר"א דלר' אבין הא דלא דרשי ב"ה קרא דלגר ליתום ולאלמנה דמשמע להו דיתום בנה של אלמנה הוי ושבולת אחת שלוקטת לה ולבנה הוי:

18 ב"ש אומרים לעניים. וכמשמעו:

19 לבעל הבית. דיהיה כתיב בהוייתו יהא וחייב במעשרות הוא כדמעיקרא:

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ג׳:ח׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ה׳:א׳ »